Nirith Nelson

אסוציאציות של אוצרת בזמן קורונה

 ----

לפני שהוראות משרד הבריאות התקשחו, נסעתי בדרך השלום ועיניי קלטו מודעה ובה דימוי חמוד-חמוד. היה זה מסר מעיריית תל אביב שבו דימוי מצויר של וירוס הקורונה ותחתיו המלל ״נעבור גם את זה!״. חשבתי לעצמי מדוע אנו מקבלים בטבעיות שכזו, שהדבר המזערי הזה – וירוס הקורונה – שמכניס אותך, אותי, את כולנו, את כל העולם (!) לפאניקה; מצויר בצורה חמודה כל כך? מאין אני מכירה דבר דומה?

בתיאוריות של אנימציה מפליגים אחורה ומשליכים עוגן ב״רטוריקה״ של אריסטו שמדבר על האנשה של אובייקטים כמו ״האבן חסרת הבושה״ או ״החנית קצרת-הרוח (או הלהוטה)״. הדרך הפשוטה ביותר להאנשה, היא באמצעות ציור/הצמדה של עיניים לדימוי. חיבור כזה ראינו כבר בסרטים מוקדמים של חברת וולט דיסני או אפילו לאחרונה בפוסט בפייסבוק של דורון רבינא (מה-25.3.2020), האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב (ואמן) בו שאל מה היינו רוצים לראות במוזיאון תל אביב לאחר שיפתח שוב. שם, בצורה חכמה הדביק רבינא את זוג העיניים זו על זו לחלל המוזיאלי וגם יצר מהעיניים פסל. אך מדוע דווקא עיניים?

קורונהצ׳יק. צילום: נירית נלסון

מתוך דף הפייסבוק של דורון רבינא

 

הסטוריון האמנות הידוע ארנסט גומבריך כתב במאסה הנקראת ״סוס עץ״ שאם יראו לנו ציור של עיגול ובו שתי נקודות, אנחנו נזהה בו פנים. הוא מוסיף ושואל מדוע שלא ניראה בו צלחת ושני אפונים? אנחנו מזהים מיד מה שדומה לנו ו״....״קיימת ׳דמות מינימום׳ שדי בה לשחרר תגובה ספציפית״. הוא גם מאיר את הצד של היוצר ואומר כי ״הצייר מסתמך על נכונותנו לקלוט רמזים, לתפוס הקשרים ולגייס את דמיוננו המושגי תחת שרביטו. גומבריך נותן לנו את התשובה לחשיבות ולמרכזיות של העיניים על מנת להעביר את הדימוי תהליך של האנשה. אך העיניים גם מעניקות לו חיים או תנועה. ולמרות כל אלה עדיין נשארת הסוגיה באילו מקרים הפכו דבר-מה רע או מזיק לחמוד? רוחות הרפאים בסרטים מצויירים הם סדין עם עיניים, אך שם יש חורים במקום עיניים. לעומת זאת, יש דוגמא העולה בראשי מאמנות עכשווית בה מצמידים עיניים לתופעה קשה.

הכרזה לתערוכה Little Boy שאצר האמן טקאשי מוראקמי בשנת 2005 הציגה את פטריית העשן של הפצצה האטומית, כענן (בצורתה הייחודית של הפטרייה) בעל עיניים חמודות. שם התערוכה היה כשם הקוד של הפצצה הראשונה שנחתה על העיר הירושימה ביפן בסוף מלחמת העולם השנייה. לאחר שתי ההפצצות על הירושימה ונגאסקי, היפנים נכנעים כניעה מליאה לארה״ב ומאז הם מאמצים נקודת מבט כשל ילד המקבל את מרות אביו (ארה״ב). מוראקמי מתמקד בתערוכה הן על הגישה הילדית ומציג יצירות שניכרת בהן ההשפעה של המנגה והאנימה על האמנות העכשווית ביפן וכן התייחסות לחברת האוטקו. אותם חבר׳ה המתבודדים ומסתגרים בחדרם וכל עולמם מתנקז אל מול המסך. לא ניתן להשוות כמובן בין שני המקרים, אך בשניהם הגענו לאותו מרחב...

Eco Eco Rangers Earth Force

טקאשי מוראקמי

2005

״Little Boyכרזה לתערוכה ״

2005

© BIDUD RESIDENCY

  • Instagram
  • Facebook