בשנת 2016 הוזמנתי להשתתף בפסטיבל Context לאמנות בת חלוף (ephemeral) בפולין. את היום הראשון בילינו בורוצלב בכנס על עבודתו של האוצר ריצ'רד דמרקו, שהיה אז כבר בן 96. דמרקו אחראי בין היתר למפגש בין יוזף בויס וטדאוש קנטור והיה זה שהזמין את מרינה אברמוביץ' להציג באדינבורו את הפרפורמנס הראשון שלה

Rhythm 10 בשנת 1973. בכנס דיברו על הגלריה המעניינת שהקים באדינבורו באמצע שנות ה-60, שפעלה עד אמצע שנות ה-90 והייתה אחד המקומות הראשונים במערב שבהם ניתן היה לראות אמנות עכשווית ממזרח אירופה. דיברו שם על פסטיבל אדינבורו שיסד, שבו הפגיש אמנות, תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ניסיוניים ועל תכנית הסאמר סקול שיזם באדינבורו בשנים 1972 ו-1973. 

​

אחרי יום ארוך וארוחת ערב מאוחרת עם דמרקו והאורחים נסענו לסוקולובסקו (Sokolowsko), שם הייתה אמורה להתקיים בימים הבאים המהדורה השישית של הפסטיבל. באמצע הלילה, בחושך מוחלט, נוסעים במיניבוס קטן בהרים, בלב יער פולני על גבול פולין-גרמניה, עם קבוצה אקצסנטרית של אנשים: דמרקו עצמו, אוצרת הפסטיבל מלגורזטה סיידי, האמן אלסטייר מקלנן (MacLennan) ואחרים. לפתע, מפציע מהחושך רכב שעולה באש. המארגנים אדישים, מספרים שכנראה מישהו הצית אותו כדי לקבל כסף מהביטוח. ב-3:30 לפנות בוקר מגיעים סוף סוף ל-Villa Rosa, וילה רחבת ידיים מבודדת ומוקפת יער. חדרים ענקיים, בורגניים, מלאים עבודות אמנות. מחר יתחיל הפסטיבל. 

 

בבוקר נגלית חצר יפה מהחלון, מוקפת יער. אני מרגיש כמו בסרט אימה שבו נחטפתי ליקום מקביל שממנו לא אוכל לחזור ואהיה לכוד בו לעד. פתאום ההרצאה שהייתי אמור להעביר בפסטיבל נראית לי לא רלוונטית. במקומה אני מכין הרצאה חדשה על האפשרות לקיים דיאלוג עם המתים, דרך שני פרויקטים שהייתי מעורב בהם קצת לפני כן, שניהם בשיתוף פעולה עם האמנית מירי סגל: התערוכה "שריד" שבה מירי ואני קיימנו דיאלוג עם גדעון גכטמן, חמש שנים לאחר מותו, ויצרנו עבודה חדשה שהיא שיתוף פעולה בין סגל החיה וגכטמן המת, שניהם חתומים עליה; וסיאנס שקיימנו עם תלמידי התוכנית ללימודי המשך במדרשה, ובו הזמנו מתקשרת וביקשנו ממנה לזמן את רפי לביא כדי שייתן לסטודנטים את "חווית רפי" ויאפשר להם להתקבל למדרשה.